צהלות של ילדים, בגאז' נפתח ונסגר, ועוד פעם, ועוד אחת. "תביאו את המזרנים!", ו"מה שכחנו?!" – אתם מציצים מהחלון ורואים את השכן שלכם אורז רכב משפחתי (בפעם השניה כבר החופש, הפעם עם המשפחה של הצד השני).
הילדים כבר חגורים, הצ'ימיגג קשור על הגג, כולם עם חיוך רחב ו...יוצאים לדרך!
הוא שכיר. הוא יודע – אף אחד מהעבודה לא יתקשר, הוא לא יצטרך לפתוח מייל, והחופש שלו יהיה נטו חופש. כל כולו שלו ושל המשפחה.
ואצלנו, בעלי העסקים? גם כשאנחנו במה שבטעות מכונה "חופש" – הטלפון מצלצל, ההודעות נערמות, הראש לא מצליח להתנתק. אנחנו מוצאים את עצמנו עונים לשאלות של עובדים, פותרים בעיות דחופות ומגלים שכמות העבודה שמחכה לנו אחרי החזרה – כפולה.
וכל זה בזמן שהילדים הדליקו את המנגל ומחכים שנבוא כבר, כי הבטחנו להם שהפעם באמת, אבל באמת, נהיה איתם ולא בטלפון. והנה, שוב הם מתאכזבים...
כשחלמנו להיות עצמאים חשבנו שגם נוכל לקחת חופש מתי שנרצה, אבל המציאות לפעמים רחוקה מזה, ולפעמים אנחנו יוצאים קרחים מכאן ומכאן עד שאנחנו אפילו מצטערים שיצאנו בכלל לטיול.
התחושות הקשות שיש לחלקנו ביחס לחופש – הן פשוט תזכורת לבעיה עמוקה יותר: קושי בניהול נכון.
היכולת לצאת לחופש אמיתי, לכבות את הטלפון ולחזור לעסק רגוע – היא סימן לעסק שמנוהל היטב. כשזה לא קורה, זה פשוט סימפטום לכך שחלקים בעסק פשוט לא עובדים כמו שצריך.
ועוד ועוד...
החדשות המשמחות הן שטיפול בכל אחד מהדברים האלו יכול להיות המפתח לחופש הבא שלכם. ואם לא מטפלים בהם, הם יהיו הסיבה שכל חופש יהפוך לעוד שבוע של לחץ ומשימות, רק עם נוף אחר... אז השנה, במקום להתבאס מול השכן שיוצא רגוע לחופשה, תשאלו את עצמכם: מה אני צריך לשנות בניהול העסק שלי כדי שבחופש הבא – אהיה רגוע, בשקט, בלי טלפונים, בלי כיבוי שריפות ובלי לחשוב על ההר שיחכה לי כשאחזור? התשובה לשאלה הזו יכולה להיות הצעד הראשון לחיים טובים יותר – גם בעסק וגם בבית. תהנו בחופש! אפרים
